טיפול מונע לטפילים

טפיל (Parasite) הינו יצור החי בתוך או על יצור אחר, הקרוי פונדקאי. הטפיל משיג מהפונדקאי חומרים החיוניים לקיומו ובמקביל גם  גורם נזק לפונדקאי. אם ע"י מציצת דמו ואם ע"י החדרת גורמי מחלה  שונים.

הטפילים הנפוצים הינם:

 

פרעושים –

 

 

פרעושים הנטפלים ליונקים הינם פרעוש הכלב – Ctenocephalides  Canis  ופרעוש החתול, הנפוץ יותר – Ctenocephalides  Felis  . הפרעוש הינו חרק העובר גלגול חיים מלא (משלב הביצה ועד בוגר). אורך מחזור החיים  אינו קבוע ומושפע מטמפרטורת הסביבה – בסביבה חמה, מחזור חיים שלם קצר יותר ואורך כ- 3 שבועות ואילו בסביבה קרה עשוי להמשיך אף שנתיים.

רב מחזור החיים של הפרעוש מתקיים מחוץ לפונדקאי ( ללא צורך בנוכחות כלב או חתול). בבית המקומות המועדפים הינם הספות, השטיחים ובחריצים שבין הרצפות.

נקבת הפרעוש מטילה בכל פעם 3-18 ביצים ובסה"כ עשויה להטיל מאות ביצים במשך חייה, הנושרות  מהכלב או החתול ונותרות במקום בו שהו קודם.

הלרוות הצעירות דומות לרימת הזבוב. הן ניזונות מחומר אורגני המצוי בין היתר בהפרשות הפרעושים. הלרווה הבוגרת הופכת לגולם. שלב המקנה עמידות גבוהה ביותר לתנאי סביבה קשים.

הגלמים  יתעוררו לחיים ויהפכו לבוגר כשהם מרגישים בתזוזת בע"ח בסביבתם.

הפרעוש הבוגר הינו בעל גוף פחוס בצדדיו. אורכו כ- 1-5  מ"מ. צבעו חום- אדום.

לפרעוש הבוגר רגלים אחוריות ארוכות מאוד, המקנות לו כושר ניתור מעולה. הם מסוגלים לקפוץ לגובה של 18 ס"מ ולמרחק של כ- 33 ס"מ. הדבר מאפשר להם בין היתר, לזנק אל עבר הפונדקאי שלהם, לאחר פקיעתם מהגולם ולברוח  ביעילות.

רק הבוגרים , גם הזכר וגם הנקבה, הינם טפילים-  מוצצי דם. אך במידת הצורך הפרעוש הבוגר יכול לחיות אף  6 חודשים ללא ארוחת דם.

נזקי הפרעוש – הפרעוש עלול לגרום לנזק לעור – גירוי, גירוד, דלקת ועוד.  הפרעוש מעביר טפילים אחרים כמו תולעי מעיים ובמקרים של נגיעות גבוהה עלולה להתפתח אנמיה.


 

קרציות –

 

הקרציה שייכת למחלקת העכבישניים.  גודלה כ-2-3 מ"מ, אך לאחר שהיא מוצצת דם, גופה גדל.

רב מחזור חייה של הקרציה מתקיים גם הוא בנפרד מהפונדקאי.

הקרציות נחלקות לשתי משפחות:

Argasidae - קרצינתיים -  קרציות רכות - הן שוהות על הפונדקאי זמן קצר יחסית.

הנקבה רווה כל פעם מעט דם מהפונדקאי. לאחר כל ארוחת דם, היא יורדת מהפונדקאי ומטילה כמה עשרות ביצים.

Ixodidae - קרציתיים -  קרציות קשיחות - הן שוהות על הפונדקאי זמן ארוך – בין כמה ימים לכמה שבועות. הנקבה מטילה כמה אלפי ביצים בפעם אחת ומתה לאחר מכן.

 

מחזור החיים -  נמשך כמה חודשים ועד לכמה שנים. עם בקיעת  הביצים, הקרציות הצעירות עוברות מספר שלבי התבגרות עד שהופכות לקרציות בוגרות.  

 

הקרציה נצמדת לגופו של הפונדקאי, באמצעות ההיפּוֹסטוֹם – איבר הנמצא מתחת לפה, באמצעותו היא יוצרת פצע חדירה ולתוכו היא מחדירה חומר מונע קרישה.

 

נזקי הקרציה -  קרצייה עלולה להעביר לחיית המחמד ולנו גורמים מחלה שונים: טפילי דם, חיידקים ווירוסים. היא עשויה לגרום לנזקים נוספים : כאב, פגיעה בתאבון, תגובה אלרגית, פגיעה מכנית בעור ודלקת עור. נגיעות גבוהה בקרציות, עלולה לחשוף את הפונדקאי לאנמיה ( אובדן דם), רממת (השרצת רימות זבובים) ולעיתים עלולה אף לגרום לשיתוק (Tick paralysis) ולרעלת קרציות.

 

אמצעי ההגנה הטוב ביותר הינו מניעה – טיפול מונע לפרעושים ולתולעים.

 

תולעים –

הכלב והחתול עלולים להדבק בתולעים מסוגים שונים.

התולעים עלולות להימצא ולפגוע ברקמות הגוף השונות – מערכת העיכול, מערכת הנשימה ועוד.

גם בני המשפחה, במיוחד הצעירים שבהם,  עלולים להדבק ובמיוחד הילדים הקטנים.

 

התולעים נחלקות לשתי קבוצות עיקריות:

תולעים שטוחות – תולעי סרט – מקור ההדבקה  העיקרי הינו בליעת פרעושים הנושאים בגופם את  השלב הצעיר של התולעת. התולעת הנבלעת, משתחררת במעי החיה, שם היא גדלה.

תולעים עגולות – נמטודות – מקורות ההדבקה הינם: הדבקה מהאם בעוד הגור ברחם, הכנסה של התולעים באמצעות הפה למערכת העיכול , ביניהם הספירוצרקה לופי, הלא היא תולעת הפארק. 


קוקסידיות –

המדובר בטפיל חד תאי הפוגע במערכת העיכול של הכלב והחתול. פוגעים בעיקר בבעלי החיים הצעירים ובאילו המצויים בעקה (stress).

דרכי ההדבקה הינם –  אכילת צואה של בע"ח נגוע או בליעה של פרעוש או קרציה הנושאים את הטפיל.

גורמים לפגיעה במערכת העיכול של החיה -  שלשול, העלול להתפתח לשלשול דמי.

לסיכום - אמצעי ההתמודדות הטוב ביותר נגד הטפילים הינו טיפול מונע, כנגד ההדבקה על כל נזקיה.

בעת מתן הטיפול יש להקפיד על טיפול סדיר ורציף גם בחיה וגם בסביבה, לכל אורך השנה, גם במקרה של חתול שלא יוצא מפתח ביתו.

מרפאה וטרינרית m84

  • Facebook Social Icon
דוקטור שלומית פרנס וטרינרית