ממש לאחרונה, לראשונה בישראל, אובחנה המחלה בבתי גידול, בצפון ארץ.
הגורם למחלה – הינו החיידק ברוצלה קאניס, שהינו חיידק תוך תאי.
עד לחודש האחרון, לא אובחן החיידק בארץ בכלבים !
הבעיה הגדולה הינה העובדה כי המחלה הינה מחלה זואונוטית - בני אדם עלולים להידבק בחיידק.
מחלה דומה - קדחת מלטה, הפוגעת בחיות משק, מוכרת כבר משנת 1886. הגורמים למחלה הינם הזנים B. abortus ו B. melitensis.
למרות קיום פיקוח צמוד של השירותים הוטרינריים במשקים מסודרים, עדיין נדבקים מאות אנשים מדי שנה, בישראל בעקבות שתיית חלב לא מפוסטר מזוהם, אכילת בשר נא של בעל חיים נגוע ומגע עם חומר מזוהם בחיידק.
איך עלולים להדבק במחלה ?
ההדבקה מתבצעת באמצעות חשיפה לנוזלי גוף שונים של בעל חיים נגוע.
בין נוזלי הגוף המדוברים - חלב, שתן, נוזל זרמה, נוזלים שהופרשו בעקבות הפלה/המלטה, נפלים.
ניתן להדבק דרך הפה , דרך האף – ודרך רירית העין, ע"י אארוסולים (טיפות זעירות המרחפות באוויר)— חשוב במיוחד בכלביות צפופות.
וכמובן דרך מגע מיני.
הדבקה עלולה להתרחש גם מחיות הבר שהינן המאכסנים הטבעיים של החיידק וגם דרך עצמים שמועברים מבעל חיים נגוע לבעל חיים לא נגוע.
התפתחות המחלה:
החיידק מתרבה בתחילה במערכת הלימפה (קשרי למפה, טחול ומח עצם), משם הוא מתפשט בתוך 7-10 ימים מההדבקה, לזרם הדם ולאיברים הפנימיים שם הוא יכול להישאר במשך שנים.
סימני המחלה בכלבים:
1. פגיעה במערכת המין –
א. חוסר פוריות הן בנקבה והן בזכר
ב. דלקות רחם
ג. הפלות
ד. דלקת באשכים המובילה לירידה באיכות הזירמה ובשלבים כרוניים של המחלה -נוון האשכים.
ה. תמותת עוברים בשלבי הריון מתקדמים, המלווה בהפרשות דמיות רבות.
ו. תמותת גורים צעירים.
2. פגיעה במערכת שלד- שריר –
א. כאבים בעמוד השדרה
ב. צליעה או כאב בהליכה
ג. שיתוק הגפיים האחוריות
3. סימנים כלליים:
א. הגדלה של בלוטות הלימפה והטחול.
ב. דלקת עיניים
ג. עייפות
ד. ירידה במשקל
ה. בדרך כלל ללא חום.
חומרת המחלה מושפעת מכמות החיידקים החודרת לגוף. ולעיתים ההדבקה לא מלווה סימני מחלה הבולטים לעין.
אבחון:
באמצעות סימני המחלה
בשילוב בדיקות נוספות, הכוללות:
בדיקת דם, בדיקת נוזל הזרע,
צילומי רנטגן, בהם ניתן להבחין בפגיעה בעמוד השדרה,
בדיקת אולטרסאונד – בה ניתן להבחין בשינויים בבלוטת הערמונית בזכרים.
בדיקות מעבדה – בהם מבודד החיידק - בדם, הפרשות וגינליות ונפלים.
טיפול ומניעה:
בעת שקילת מתן טיפול יש לקחת כמה נקודות חשובות בחשבון –
המדובר במחלה כרונית שלא נמצא לה טיפול אנטיביוטי יעיל ב- 100%.
עיקור/סרוס של כלבות/כלבים נגועים יצמצם את הסיכון להעברת החיידק, אך לא
ימנע אותו לחלוטין.
כיוון שחלק מבעלי החיים הנגועים לא מראים סימני מחלה, אך עלולים להיות נשאים שלה, הבעיה אף יותר גדולה.
אין כיום חיסון כנגד ברוצלה קאניס.
(בבקר ובצאן קיימים חיסונים יעילים כנגד הזנים B. abortus ו B. melitensis -)
המניעה הינה הפעולה החשובה ביותר:
בכלביות –מומלץ לבצע בדיקות תקופתיות של הכלבים בכלביות.
מומלץ להכניס בעלי חיים חדשים, רק לאחר ביצוע בדיקות המוכיחות כי החיה חופשיה מהמחלה.
יש לבצע זווג רק של בעלי חיים שנבדקו ונמצאו חופשיים מהחיידק.
חיידק הברוצלה קאניס בעל שרידות נמוכה בתנאי הסביבה. ניתן להשמידו באמצעות חיטוי באמצעים פשוטים כמו - אקונומיקה, אלכוהול ועוד.
סימני המחלה באדם:
תקופת הדגירה, מרגע ההדבקה ועד להופעת סימני המחלה, הינה בין שבועיים ל- 4 חודשים.
סימני המחלה הינם סימנים כללים, המקשים על האבחון -
חום ממושך, הזעת לילה, חולשה כללית, דיכאון, כאב ראש וגפיים, הגדלת בלוטות למפה, כבד וטחול.
עם התקדמות המחלה, החיידקים מתיישבים ופוגעים באיברים הפנימיים, בניהם -
פגיעה בשלד תגרום לדלקת בעיקר באגן, עמוד שדרה והמפרקים ברגליים.
פגיעה במערכת העצבים – הינה נדירה יותר , אך יכולה להתבטא בדיכאון, דלקת קרום המוח, ולעיתים גם דלקת מוח.
פגיעה בלב – דלקת קרום הלב תופיע בפחות מ-2% מהחולים.
פגיעה במערכת המין - יכולה להתבטא הפוריות ובהפלות.
החיידק עלול לפגוע באיברים נוספים, כמו הכבד, מערכת העיכול, דרכי הנשימה, מערכת הדם והעיניים
התפשטות החיידק לאיברים הפנימיים מחייבת טיפול אנטיביוטי ממושך, של כ- 3 חודשים ולעיתים
ישנה חזרתיות של המחלה.
לאור אבחון המחלה בארץ, חשוב לשים לב לסימנים המחשידים, ולבצע את הבדיקות המתאימות.
הדבקה של בני אדם מתרחשת דרך מגע עם נוזלי המלטה או זירמה נגועה. אנשים
עם מערכת חיסונית מוחלשת בסיכון. הסימנים כוללים חום ממושך, כאבי שרירים,
הזעות בלילה והרגשה לא טובה. תתכן הדבקה ללא סימנים והחלמה ספונטנית.
עקב הסיכון להפצת החיידק מומלץ להמית המתת חסד כלבים מבתי גידול. גם בכלבים
שהם חיות מחמד המתת חסד צריכה להישקל.
ממצאים מעבדתיים:
ספירת דם, פאנל ביוכימי ובדיקת שתן:
בד"כ תקינים. לעתים ניתן לראות עליה בכדוריות הלבנות עקב נויטרופיליה, ריכוז
גלובולינים גבוה ו/או אלבומין נמוך.
כאשר בדיקות הדם תקינות וקיימת הגדלת טחול ו/או קשרי לימפה, עם
דיסקוספונדיליטיס, יש לחשוד בהדבקה בב. קאניס.
בדיקת זרע:
ספירה נמוכה, ראשי תאי זרע מנותקים, צורה בלתי נורמלית של תאי זרע. לעתים לא
ניתן לראות כלל תאי זרע בזירמה.
הדמיה:
לעתים ניתן לראות דיסקוספונדיליטיס מוקדי או רב מוקדי. באולטראסאונד ניתן
לראות לעתים צורה לא רגילה של בלוטת הערמונית בזכרים.
בדיקות במעבדה לברוצלוזיס:
בחשד לב.קאניס, יש לשלוח למעבדה במכון הווטרינרי את הדגימות הבאות:
- דם מלא ב- EDTA.
- נסיוב
- נפל )אם יש( כשהוא ארוז היטב.
- מטוש וגינלי מכלבות חשודות.
מומלץ שילוב של אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלין עם אנטיביוטיקה נוספת. כיון
שהחיידק הינו תוך תאי, טיפול אנטיביוטי בד"כ אינו מצליח להעלים את החיידק
לחלוטין.
אחרי הטיפול האנטיביוטי, יש לחזור על הבדיקות אחת לשלושה חודשים.