ספיגת שיניים - Tooth Resorption הינה אחת הבעיות הכואבות והנפוצות ביותר בפה החתול.
התופעה פוגעת ב- 30-70% מהחתולים (קשה לבדוק את כל החתולים....).
זו הסיבה העיקרית לאובדן השיניים אצל החתולים.
הבעיה מתפתחת לרב בחתולים מעל גיל 5 שנים ופוגעת במיוחד בחתולים מהגזעים הבאים: סיאמי, פרסי , הימליאה וחתול חבשי (Abyssinians).
ספיגת השיניים יכולה להופיע בכל אחת מהשיניים, אך נפוצה יותר בשיניים האחוריות.
בשיניים בעלות כמה שורשים, הפגיעה הינה לעיתים רק באחד משורשים, בעוד השורשים אחרים נראים בריאים.
מוכרים 2 תהליכים שונים, השונים בנקודת ההתחלה-
א. הפגיעה מתחילה בנקודת המפגש בין הצמנטום (Cementum) - השכבה החיצונית של שורש השן לבין האמייל ((enamel - הציפוי החיצוני והחזק של כותרת השן, החלק הבולט של השן). משם הפגיעה מתקדמת לעומק שורש השן.
הפגיעה מלווה וככל הנראה גם מתחילה בדלקת חניכיים.
ב. הפגיעה מתחילה בכותרת השן (בחלק החיצוני) וניתן להבחין בפגיעה רק בשלבים מתקדמים שלה, כיוון שלא מלווה בדלקת חניכיים.
יש המדרגים את הבעיה לרמות חומרה שונות:
דרגה 1 – מייצגת פגיעה מינורית
דרגה 2 – פגיעה מתונה.
החל מדרגה 3 ישנו הרס רקמה וחשיפת שורש השן.
בדרגה 4 - גם כתר השן נפגע.
בדרגה 5 - דרגת החומרה הגבוהה ביותר – נשארו שרידים מהשן, המכוסים ע"י החניכיים.
איך זה קורה?
התהליך יכול להיות פיזיולוגי, תקין או פתולוגי.
פיזיולוגית – התהליך מתרחש בשיני החלב. האוסטאוקלסטים (אוסטאו = עצם, קלאסט=שבר) הינם תאים שתפקידם המקורי לפרק את השיניים החלביות
בתהליך הפתולוגי, תאים אלה ממשיכים בתהליכי הפירוק ופוגעים גם בשיניים הקבועות.
מדובר בתופעה נדירה יחסית.
מספר גורמים עלולים לעורר את התהליך:
1. פציעות,
2. תזוזת שיניים
3. דלקת כרונית של הכתר או מבנים פריאודנטלים אחרים.
הביטוי הקליני –
נזילת ריר אל מחוץ לפה, עם או בלי קשר לארוחה.
קושי בלעיסה ודימום מהפה.
אי חשק לאכול.
הטיה של הראש הצידה בזמן האכילה.
שינויים התנהגותיים – אגרסיביות, עצבנות או התנהגות המנעותית.
אבחון
לעיתים, ניתן להבחין בבעיה בבדיקה שטחית - לעיתים רואים גוון ורדרד בשן, בנקודת החיבור בין השן לחניכיים.
לצורך בדיקה מקיפה יש צורך לבצע את הבדיקה בהרדמה.
יש לשים לב, כי כשכבר מבחינים בבעיה, השן כבר ניזוקה בצורה משמעותית.
התהליך יכול להיות פיזיולוגי או פתולוגי.
פיזיולוגית – מופיע בשיני החלב.
התהליך הפתולוגי – כשמופיע בשיניים הקבועות. מדובר בתופעה נדירה יחסית.
יכול להיות כתוצאה מ:
4. פציעות= traumatic injuries
5. תזוזת שיניים = orthodontic tooth movement
6. דלקת כרונית של הכתר או מבנים פריאודנטלים אחרים.
מה הסיבה לתופעה ?
לא ידוע מהם הגורמים לתופעה.
ההערכה הינה שישנם כמה גורמים המשפיעים על התהליך:
* חיסור איזון מינרלי.
* רגישות יתר לפלאק המתפתח.
* מחלה ראשונית בפה . לדוגמא - lymphocytic plasmacytic stomatitis syndrome.
* רמת ויטמין D בדם - במחקרים שבוצעו נמצא כי בחתולים הסובלים מהבעיה – ריכוז ויטמין 2 D בדם היה גבוה משמעותית בהשוואה לחתולים בריאים.
כמו כן נמצא כי 41% מהמזונות לחתולים בקופסאות שימורים מכילים ויטמין D בכמות הגבוהה כי 30 מהמנה היומית הדרושה (250 IU/kg).
בין יתר תפקידיו – ויטמין D שותף לשמירה על מאזן סידן – זרחן בדם.
טיפול
כשהפגיעה הינה בדרגה 1 – הטיפול מתמקד בטיפול ביתי. והוא כולל:
צחצוח שיניים, על בסיס יומיומי.
וריכוך המזון במים, כדי למנוע הצטברות פלאק ועקירת השיניים.
החל משלב 2 - התערבות כירורגית הכרחית.
הטיפול העיקרי – עקירת השן.
אם הדבר לא אפשרי – מסתפקים בחיתוך כתר השן (האזור הבולט מעל לקו החניכיים). חשוב להמשיך בכל מקרה ולעקוב אחר המצב.
מניעה -
כיוון שהגורמים לתופעה לא ברורים, אין דרך להבטיח מניעת פגיעה בשיני החתול.
אבל, ייתכן כי ניתן יהיה לצמצם את התופעה ע"י:
* צחצוח יום יומי של השיניים בשילוב עם ניקוי שיניים שנתי, במרפאה.
שילוב של השנים יכול לסייע לשמירת היגיינת הפה.
* האכלה במזון מתאים המכיל ויטמין D במינונים הנכונים.