דמודקס - (Demodex)
דמודקס הינה אקרית טפילית החיה בבלוטות החלב הצמודות לזקיקי השיער של היונקים.
מוכרים כ-65 מינים של דמודקס.
טפיל הדמודקס מהווה למעשה חלק מהפלורה הטבעית של העור. בעלי חיים שהמערכת החיסונית שלהם תקינה, יחיו בשלום עם הדמודקס.
משך חיי האקראית הינו כמה שבועות. בסיום חייה היא מתפרקת בלא לעורר כל תגובה בעור.
מתי מתעוררת בעיה?
הבעיה מתעוררת כשישנה עליה באוכלוסיית הטפילים על פני העור. הדבר מתרחש בעת שישנה פגיעה כלשהיא במערכת החיסון הטבעית של בכל החיים. אם בזמן הגורות ואם בזמן חשיפה לעקה או מחלה. בפרק זה זמן מופיעים הנגעים.
עד היום זכור לי פו, הלברדור המתוק, שהתפרצות נגעים בתגובה לדמודקס, הופיעה אצלו, בעת שהבית בו התגורר, עבר צביעה כללית.
זן הדמודקס הפוגע בכלב הינו D. canis
הבעיה יכולה להופיע במספר מופעים:
נגע מקומי - Focal - מופיעים מוקדי קרחות. לעיתים קרובות מתחיל באזור הפנים, סביב העיניים. צורה זו אופיינית לגורים ולרב עוברת מעצמה, ללא טיפול.
נגע מפושט – Generalized – מופיעות קרחות נרחבות על פני אזורים שונים בגוף. הנגעים מלווים בקשקשת, ובדלקות עור משניות. הנגעים מעוררים תחושת גרד, הגרד כשלעצמו גורם לנזק נלווה; עיבוי של העור, רטיבות במקום וריח רע. צורה זו אופיינית בעיקר בכלבים מבוגרים הסובלים מכשל חיסוני, בשל פגיעה בחיסון התאי שלהם. בעבר ראינו הרבה יותר מקרים סוערים שכאלה. היום – בעלי הכלבים מודעים יותר ומגיעים לטיפול במרפאה, כבר עם הופעת הסימן הראשון.
דמודיקוזיס חבוי – רואים את הנזקים המשניים - דלקות עור וגירודים חזקים. הדבר מתרחש במקרים בהם זקיק השערה מצוי עמוק בתוך העור. הדבר אופייני לכלבי שרפיי ובכפות הרגליים.
מהם הביטויים הקליניים של הבעיה בחתול ?
החתול רגיש ל- 3 זנים שונים של דמודקס וכמובן שהמופעים שונים:
א. . gatoi D – המצוי בשכבה העליונה של העור. יעורר גירוד חמור והתקרחות והוא מדבק !!!
ב. .D. cati – כמו הדמקודס בכלבים, יכול להופיע ב- 2 מופעים, דומה למתרחש אצל הכלב - קרחת ממוקדת או כללית
ג. דמודקס מזן שלישי, שעדיין לא ניתן לו שם ספציפי.
אבחון:
האבחון נעשה באמצעות הסימנים הקליניים וזיהוי הטפיל בעל הצורה האופיינית, במיקרוסקופ.
את הטפיל יש כמובן לחפש על העור– נעשה באמצעות מספר שיטות בדיקה.
· מגרדי עור – באמצעות סכין סקלפל מבצעים גירוד לעמוק בעור, עד להופעת נימי דם! דימום קל (מה יותר נכון לכתוב?) (עד לשכבה הבזאלית שלו)
· טריכוגרם – תלישת קבוצת שיער ובדיקה מיקרוסקופית של השורשים.
· ציטולוגיה – כשדמודקס מצוי על פני , מספיק לאסוף תאים מהשכבה השטחית של העור באמצעות סלוטייפ.
· ביופסיה
הגישה הטיפולית:
בגורים ובעלי חיים צעירים – הטיפול יתמקד בדמודקס עצמו.
בכלבים בוגרים – מעבר לטיפול בטפיל עצמו, יש לאתר את הגורם הראשוני, שגרם לערעור המערכת החיסונית, באם המדובר כאמור בעקה, כמו מעבר דירה, ייחום וכו',
ובאם המדובר במחלות רקע כגון סוכרת, קושינג, אי ספיקת כליות ועוד.
הטיפול מורכב מכמה רמות טיפול:
1. טיפולים אנטיפרזיטריים – ישנן מספר שיטות: סירופ איבומק הניתן לפה כל יום, זריקות דקטומקס הניתנות אחת לשבוע או כדורי מילבמיצין הניתנים כל יום.
שטיפות שבועיות ב- Sulfar Lime בחתולים ובעבר - באמיטרז בכלבים.
הטיפול נמשך בממוצע 4-6 שבועות.
התכשירים החדשים הקיימים בשוק כנגד פרעושים וקרציות, מסייעים גם בהתמודדות עם דמודקס. בניהם: ברבקטו, נקסטגארד, סימפריקה.
2. טיפול בדלקות העור – חפיפה בשמפו רפואי ולעיתים אף תוספת של כיסוי אנטיביוטי.
3. שיפור המצב הגופני הכללי והמערכת החיסונית – ניתן להשיג זאת, באמצעות מזון איכותי, טיפולים מונעים הכוללים מתן חיסונים בצורה סדירה וטיפולים מונעים כנגד טפילים אחרים – כגון פרעושים ( הפניה לדף), קרציות (הפניה לדף) ותולעים (הפניה לדף)
ומה באשר אלינו?
האם אנחנו עלולים להדבק ?
אז זהו – שלנו (בני האדם) יש את הדמודקס "שלנו" - D folliculorum ו-D brevis, אותם ניתן למצוא בפנים ובעיקר באזור העיניים –בעפעפיים ובריסים.
אקריות אלה נפוצות ביותר ולמעשה מהוות חלק מפלורה של העור ועשויות גם לעבור מאדם לאדם, בעת מגע.
גם אצלנו – הן בדרך כלל לא גורמות לכל בעיה כלשהיא. רק כשקיימת פגיעה במערכת החיסונית, כשקיימת דלקת או זיהום בעור, מתרבה אוכלוסיית הדמודקס אלצנו
ואיך הדבר בא לידי ביטוי אצלנו ?
רואים:
Rosacea – האופיינית לאנשים מבוגרים ומתבטאת באדמומיות מפושטת בפנים עם כלי דם מורחבים, התפרצות אקנה
עור מגורה או עם קשקשת או עור מחוספס ( כמו נייר זכוכית), אקזמה, דלקת עפעפיים כרונית
בדרך כלל אומרים שאין רע בלי טוב, כך הפעם אסיים בנימה אופטימית – כיוון שטפיל הדמודקס ניזון מתאי העור המתים, נוכחותו מהווה אפילו יתרון, כיוון שהוא מסייע לנו להפטר מעודפי התאים המתים.