תולעת הפארק - סְפִּירוֹצֶרְקָה לוּפִּי הינה תולעת טפילית הפוגעת בכלביים שונים. צבעה ורדרד - אדמדמם.
הנקבה יכולה להגיע עד לאורך 7 ס"מ והיא בעלת "זנב" מעוגל (Lupi).
התולעת התגלתה בישראל לראשונה בתחילת שנות התשעים, בפארק הלאומי ברמת גן מכאן גם שמה העברי.
ספירוצרקה לופי נפוצה באזורים בעלי אקלים ממוזג ואקלים טרופי.
החל משנות התשעים, התולעת התפשטה ברחבי הארץ ופגעה בעשרות אלפי כלבים.
בישראל, התולעת הצליחה להתאקלם ואף להתרבות באזורים בהם תנאי הסביבה פחות מתאימים. לאחרונה אף הגיעה לנגב.
התולעת נפוצה בפארקים, גנים ציבוריים, גינות ציבוריות ואפילו בחצרות הבתים.
איך ואיפה הכלבים נדבקים ?
הכלב חשוף להדבקות בתולעת הפארק, בכל יציאה, הן לפארק הציבורי והן לחצר הבית הפרטי.
הוא עלול להדבק הן באופן ישיר והן באופן עקיף. ההדבקה מתרחשת בעת:
אכילת צואה הנגועה בתולעים.
אכילת חיפושית הזבל - Onthophagus sellatus, הניזונה מהצואה ומשמשת כפונדקאי ביניים. בגוף החיפושית התועלת מגיעה לשלב לוורה דרגה 3 (L3).
אכילת בעלי חיים אחרים, הטורפים את החיפושית -מכרסמים, לטאות, עופות, ארנבים וקיפודים. בעלי חיים אלה משמשים במעבירים ואינם נבדקים, אבל יכולים להפריש את התולעת בצואה.
התפתחות המחלה - מה קורה עם כניסת התולעת ?
עם הגיע החיפושית לקיבת הכלב, התולעת משתחררת ממנה ובתוך יום - יומיים, חודר את דופן הקיבה.
הלרווה מגיעה בתוך 7-10 ימים לאבי העורקים, שם היא מתפתחת ללרווה בדרגה 4 ועשויה להשאר שם עד 3 חודשים.
עם המעבר ללרווה דרגה 4 (4L), היא ממשיכה בנדודיה.
אם הלרווה נודדת דרך כלי דם ראשי - היא עלולה לגרום למוות פתאומי, בשל דימום מאסיבי.
במהלך הנדידה, התולעת מגיעה לבגרותה (5L). התולעת הבוגרת, מגיעה לאיבר הסופי. שם היא מזדווגת ומטילה ביצים.
אברי המטרה, העיקריים אליהם מגיעה התולעת הינם:
רירית הוושט, שם היא יוצרת גרנולומה (גוש). הגרנולומות יכולות להגיע לגדול 4ס"מ וניתן להבחין בהן 3-9 חודשים לאחר ההדבקה.
התולעת יכולה להשאר פעילה בגרנולומה לפרק זמן של עד שנתיים.
בגרנולומה שכזו ניתן למצוא בדר"כ 6-30 תולעים בוגרות.
נוכחות התולעת מעוררת גירוי עוצמתי. בתגובה לגירוי, מתפתחת במקום גוש. גושים אלו, שבתחילה אינם סרטניים, עלולים לעבור התמרה ולהפוך לגידולים סרטניים.
התולעים הבוגרות עשויות לנדוד גם ל:
עמוד השדרה - שם היא גורמת ל Spondylitis.
מערכת הנשימה
כליות, שלפוחית השתן
עור ולשרירים
בלוטות הרוק
אז מה עם הביצים ?
לביצי הספירוצרקה צורת חבית מאורכת. הן קטנות יחסית 20-37 × 18 µm. ובתוכן מצויה לרווה מדרגה ראשונה (1L).
הביצים מופרשות כאמור בצואה.
בגרם צואה ניתן למצוא לעיתים עד 2000 ביצים.
סימני המחלה
סימני המחלה מגוונים מאוד ותלויים כמובן במסלול הנדידה של התולעת.
· באם התועלת נדדה דרך כלי דם ראשי - הכלב ידמם למוות.
· באם התולעת יצרה גרנולומה בוושט - נראה קושי בבליעה, שינויים בתאבון, הקאות ופליטת מזון מיד עם סיום הארוחה, ריור מוגבר.
אנחנו עשויים לראות גם שלשול רירי דמי לעיתים ודחיפות במתן צואה.
עם הפיכת הגרנולומות לגידולים סרטניים יופיעו ירידה במשקל והקאות או פליטות תדירות.
· באם התולעת התיישבה לה במערכת הנשימה - נוכל להבחין בשיעול, השתנקויות וקשיי נשימה.
· ובם היא התיישבה במערכת השלד - נראה צליעה, עוות בעצמות הגפיים או כאבים בעמוד השדרה.
איך מאבחנים הדבקה ?
האבחון מתבצע כשהתולעת הגיעה כבר לשלב בוגר.
ישנן מספר שיטות לאבחן קיום הדבקה:
1. בדיקת צואה – ההמלצה הינה לבצע בדיקות צואה במשך 3 ימים ברציפות, כיוון שלא בכל יום מתרחשת הפרשה של הביצים בצואה.
מדובר אומנם בבדיקה הכי פשוטה, אבל - דיוק הבדיקה הינו 50%.
באם התשובה חיובית – הרי ברור שקיימת הדבקה. באם התשובה שלילית, אין זה אומר בוודאות כי לא קיימת הדבקה.
3. אנדוסקופיה – בדיקה פולשנית לאבחון הגרנולומות בוושט. זו גם השיטה היעילה ביותר.
לעיתים קרובות מאותרות בשיטה זו, גרנולומות של הספירוצרקה, כממצא אקראי.
מה עושים כשנבדקים ?
במקרה והתרחשה כבר הדבקה יש לטפל בסימני המחלה הספציפיים ובנוסף יש לטפל בסדרת זריקות - 6 לפחות, אחת לשבוע, עד להשמדת התולעים, הפסקת הפרשת הביצים וצמצום משמעותי בגודל הגרנולומה.
יש לזכור כי לעיתים עוברת הגרנולומה התמרה לגידול ממאיר, ואז הטיפול כבר לא מועיל.
חשוב להקפיד על תדירות הטיפול, כיוון שאיחור בטיפול, יאפשר המשך התפתחות התולעת בגוף הכלב על כל הנזקים הכרוכים בכך.
מניעה
בשל קלות וזמינות ההדבקה בתולעת יש לפעול במשותף:
הפעולה החשובה ביותר הינה איסוף צואת הכלב והשלכה לפח. הדבר יצמצם את הפצת הביצים ויקטע את מחזור החיים של התולעת. תוצאות חיוביות של פעולת המניעה יתקבלו לאחר פרק זמן בו יפעלו כולם כנ"ל.
כמו כן - חשובה ההשגחה - צאו עם הכלב לטיול בהשגחה צמודה. השתדלו למנוע ממנו, הכנסה של דברים "מיותרים" לפה. אם אפשרי - לשים זמם (מחסום) על פיו.
קיים גם טיפול רפואי מונע - זריקה של חומר ממשפחת האיברמקטינים, הניתנת אחת לחודשיים.
החומר המוזרק פוגע במחזור החיים של התולעת ומונע את התבגרותה.
הזריקה לא יכולה אומנם להבטיח הגנה מלאה, אם כי רק לעיתים נדירות מתרחשת הדבקה, וגם אז -סימני המחלה חלשים משמעותית.