התולעים שייכות לקבוצת חסרי החוליות ונחלקות לשתי קבוצות עיקריות:


תולעים שטוחות – תולעי סרט

תולעים עגולות – נמטודות


הכלב והחתול עלולים להדבק בתולעים מסוגים שונים.

התולעים עלולות להמצא ולפגוע ברקמות הגוף השונות – מערכת העיכול, מערכת הנשימה ועוד.

גם אנחנו, בני האדם, עלולים להדבק ובמיוחד הילדים הקטנים.


נזקי התולעים – במקרים הקלים התולעים עלולות לגרום לשלשולים כרוניים, חשיפת המעיים להדבקות משניות בחיידקים ובנגיפים, בעקבות פגיעה בשלמות דופן המעי, אובדן משקל ועוד.

לעיתים - נגיעות בתולעים עלולה לגרום גם למחלות קשות ולמוות.


כיצד נדבקים בתולעים ?

תולעי סרט תולעי הסרט, השטוחות, מועברות בעיקר ע"י הפרעושים, המשמשים כמעביר שלהן. חיית המחמד שלנו בולעת את הפרעושים הנושאים בגופם את השלב הצעיר של התולעת. לאחר בליעת הפרעוש, התולעת משתחררת במעי החיה, שם היא גדלה ומתפתחת.

דיפילידיום קאנינום הינה התולעת הנפוצה ביותר מקבוצה זו בכלב ובחתול.

מחזור החיים של התועלת כולל כמה שלבים:


הביצה – בעלת צורה עגולה, המזכירה הרבה פעמים שומשום. ניתן להיתקל בהן לרב במקום בו החתול הנגוע, רבץ קודם.

הביצה מצופה במעטפת קשיחה המקנה לה עמידות בפני תנאי סביבה קשים. בזכות המעטפת, הביצה יכולה לשרוד בסביבה אפילו שנים !


הלרווה - בוקעת מהביצה, רק כשקיימים התנאים המתאימים.

הלרווה עוברת בגוף פונדקאי הביניים כמה שלבי התפתחות (oncosphere cysticercoid )

, לאחר שזה בלע את הביצה.

פונדקאי הביניים העיקרי הינו כאמור - הפרעוש, אם כי גם הכינה יכולה לשמש כפונדקאי ביניים.


התולעת הבוגרת- מתפתחת בגוף הפונדקאי הסופי – לרב כלב או חתול, לאחר שבלע פרעוש נגוע. תהליך ההתבגרות במעי הפונדקאי נמשך כ-3-4 שבועות.

אורכה של התולעת הבוגרת עשוי להגיע ל- 60 ס"מ והיא מורכבת מפרוגלוטידים .

פרוגלוטידים בפי הטבעת של חתולה
פרוגלוטידים בפי הטבעת של חתולה


פרוגלוטיד - הינו למעשה מקטע של התועלת הבוגרת. פרק שכזה מכיל את איברי הרביה גם הזכריים וגם הנקביים. בתוך כל מקטע שכזה מתבצעת הפריה עצמית. עם היווצרות הביצים הפרוגלוטיד נקרא - gravid proglottid (בהריון).

המקטע ניתק מגוף התולעת ומופרש דרך פי הטבעת, החוצה לאוויר העולם.

הוא יכול לנוע על פני עורה של חיית המחמד.

עם החשיפה לאוויר העולם, משתחררות מתוכו הביצים.

פרוגלוטידים של תולעי סרט
פרוגלוטידים של תולעי סרט

גם אנחנו עלולים להדבק בדיפילידיום קאנינום, ובעיקר הילדים.

באדם - רב ההדבקות הינן ללא סימנים קליניים, אבל לעיתים יופיעו – שלשול, כאב בטן, חוסר תאבון, אי שקט, עצירות, גירוי וכאב בפי הטבעת.

ההדבקה מתבצעת בעיקר בעקבות ליטוף פרוות כלב או חתול נגוע.

מקום הדבקה נוסף הינו ארגז חול או הרצפה, כשהילדים מכניסים חפצים לפה.

רחיצת ידיים, הינה אמצעי מופלא המאפשר צמצום ההדבקה.


תולעים עגולות – נמטודות Ascaris

גופן ארוך, גלילי ודמוי כישור. הנפוצה ביותר בחיות המחמד שלנו הינה ה- Toxocara canis.


כיצד נדבקים בתולעים ?

  • הדבקה מהאם, במהלך השליש האחרון של ההיריון. בסקר שבוצע בארה"ב נמצא כי כ-90% מהגורים היו נגועים בתולעים בעת לידתם והתחילו להפריש ביצים כבר בגיל 3-4 שבועות.

  • הכנסה של התולעים בזמן אכילת עשב, אליו צמודות הביצים.

ספירוצרקה לופי, הלא היא תולעת הפארק גם היא הינה תולעת עגולה. – ראה .... (מאמר נפרד). הביצים מופרשות בצואה ובאדמה.


אז מה עושים?

גם כאן החוכמה הגדולה הינה מניעה.

יש לטפל באופן שיגרתי, גם בפונדקאי הסופי וגם בפונדקאי המעביר (הפרעוש).

תדירות הטיפול נגד תולעים, תלויה הן בגיל חיית המחמד והן בסביבתה.

בכלבים וחתולים בוגרים ההמלצה הינה תילוע אחת ל- 6 חודשים.

בכלבות הרות – מומלץ לבצע את הטיפול, לפני ההזדווגות, כדי לצמצם העברת התולעים לגורים.

ובגורים – יש לחזור על הטיפול מספר פעמים.

הטיפול ניתן במגוון אמצעים - בהזרקה, ככדור, אמפולה או סירופ.

מוזמנים להתייעץ עימנו.

33 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול